פיטורים ללא פיצויים

ככלל, על-פי סעיף 1, על המעסיק חלה החובה לשלם פיצויי פיטורים לעובד עם סיום יחסי-העבודה. החריג לכלל זה מעוגן בסעיפים 16 ו-17 לחוק אשר עניינם שלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק.

16 - פיצויים ללא פיטורים מכוח הסכם קיבוצי – עובד לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים או שיהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד אם פוטר בנסיבות אשר מצדיקות שיפעל כך מעסיקו – והכל בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים ו/או בהיעדר הסכם קיבוצי, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף (לדוגמה: ככל ולא קיים הסכם קיבוצי בין עובד במלון לבין מעסיקו, יחול ההסכם הקיבוצי של ענף המלונאות).

17 - פיצויים ללא פיטורים מכוח פסק דין – בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית-הדין האזורי לעבודה לקבוע שנסיבות פיטוריו של העובד מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או פיצויים חלקיים, תוך הנחיה על-פי הוראות ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים.
ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים הינו הסכם קיבוצי כללי – תקנון העבודה אשר נחתם ביום 19.09.1962 בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן – "תקנון העבודה").