בית הדין האזורי לעבודה ( להלן: "בית הדין") בתל אביב דן בסוגיה זכאות לגמלה לשמירת הריון כאשר המצב הרפואי של העובדת לא מסכן אותה בהריונה או את עוברה.
בית הדין הפנה לסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי אשר קובע כי שמירה היריון" היא היעדרות מעבודה בתקופת היריון עקב מצב רפואי המסכן את האישה או עוברה; או כאשר תנאי עבודתה של האישה מסכנים אותה או את עוברה ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה. תנאים אלו נדרשים לאסמכתא רפואית בכתב.
בנוסף לתנאי המרכזי של הסיכון, העובדת צריכה לעמוד בארבעת התנאים הבאים במצטבר:
תושבת ישראל - בהתאם לסעיף 58 לחוק ביטוח לאומי.
עובדת זרה וכל מי שאינה תושבת ישראל, שנמצאת בשמירת הריון, אינה זכאית לגמלת שמירת הריון מהמוסד לביטוח לאומי, גם אם רופא קבע כי עליה להימצא בשמירת הריון.
תקופת אכשרה -עובדת ששולמו בעדה דמי ביטוח לאומי בעד 6 חודשים לפחות מתוך 14 חודשים שקדמו ליום הראשון לשמירת ההיריון ("יום הקובע").
תשלומים מגופים אחרים – העובדת אינה זכאית בגין שמירת ההיריון לתשלום בגין אובדן ההכנסה מגורם אחר או על פי כל חוק או הסכם עבודה.
שהות בישראל - העובדת לא יצאה מהארץ במהלך שמירת ההיריון. אולם, אם שמירת ההיריון היא בשל סוג או סביבת העבודה, ניתן לצאת לחו"ל מבלי שהזכאות לשמירת הריון תפגע.
בית הדין סקר פסיקות עבר של בתי הדין לעבודה בכל הקשור לסיכון המגבש את הזכות לגמלת שמירת הריון.
על פי הפסיקה, של בית הדין הארצי לעבודה הסיכון המגבש את הזכאות לגמלת שמירת היריון– "אינו חייב לעלות כדי סכנה קיומית לאשה או לעובר [ראו עב"ל (ארצי) 20714-08-13 המוסד לביטוח לאומי נ' ענבל כתב (05.10.2014)].
בנוסף לכך, בית הדין הארצי לעבודה [ראו: בעב"ל (ארצי) 33203-11-17 יליזבטה צ'ורנינקי נ' המוסד לביטוח לאומי (23.12.2018)] קבע כי שתי החלופות המנויות בסעיף 58 לחוק מבטאות שני סוגי שמירת הריון:
האחת, "שמירת הריון מוחלטת", כגון כאשר ההריון עצמו בסיכון גבוה, ונוכח אופיו הכללי של הסיכון ההנחה היא שאף אם יחול שינוי במתכונת העבודה יוותר הסיכון על כנו.
השניה, "שמירת הריון תעסוקתית", היינו כאשר הסיכון נובע משילוב ההריון עם סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה. במקרה שכזה יש לבחון בהתאם למצוות המחוקק אם ניתן למזער את הסיכון הרפואי באמצעות שינוי מתכונת העבודה. ככל שהסיכון ניתן למזעור אזי אין הצדקה לכך שקופת הציבור תממן היעדרות האשה מעבודתה, והזכאות לגמלת שמירת הריון אינה קמה מכוח החוק. אולם, ככל שהסיכון הרפואי אינו ניתן למזעור, זכאית האשה לגמלת שמירת הריון".
לבסוף בית הדין פסק כי הסיכון הרפואי צריך להיות לכל הפחות כדי סיכון לתחלואה גופנית וזאת להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פיזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון ועתידים לחלוף פרק זמן סביר לאחר הלידה מבלי להטביע חותם תחלואתי בגוף האשה או העובר.
ב"ל (תל אביב - יפו) 36855-10-19 איבץ' זמנאי נ' המוסד לביטוח לאומי ( 04.04.2021 )