לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה, עב"ל (ארצי) 63762-06-19, רוזה קוצ'רו נ' המוסד לביטוח לאומי (אפריל 2021), נדרש לדון בסוגיה האם נפילה בעבודה נחשבת לתאונת עבודה או שלא?
ראשית ננתח כיצד מוגדרת תאונת עבודה בחוק הביטוח הלאומי. תאונת עבודה הוגדרה בסעיף 70 בחוק הביטוח הלאומי באופן הבא: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;".
שימו לב כי ניתן לפצל הגדרה לשני מרכיבים, הראשון תאונה והשני מרכיב הקשור לעבודה עצמה של המבוטח.
נתחיל ונבחן את הפרשנות למרכיב הראשון: "תאונה". המונח "תאונה" לא הוגדר בחוק ופורש בפסיקה כאירוע פתאומי, במובן זה שניתן לאתרו בזמן ובמקום, ואשר הביא לחבלה, שהצריכה את המבוטח לאי כושר או לטיפול רפואי. כלומר, לא מספיק שיקרה אירוע תאונה לעובד בזמן עבודה כמו נפילת ארגז על הרגל, אלא צריך שגם כתוצאה מאותה נפילה של הארגז תיווצר לעובד פגיעה שגרמה לו לאי כושר עבודה לתקופה או היה זקוק לטיפול רפואי עקב הפגיעה.
הרכיב השני בהגדרה קשור לעבודה, והוא מפוצל לשני מרכיבים נוספים: המרכיב הראשון מתייחס לכך שהתאונה קרתה בזמן העבודה והרכיב השני מתייחס שלא מספיק שהתאונה קרתה בזמן עבודה אלה בעקבות עבודה.
המוסד לביטוח לאומי יטען במרבית הפעמים שהנפילה לא קרתה עקב העבודה, בדומה למקרה שנידון בבית הדין הארצי, אלא בשל מצב רפואי אישי של המבוטח שלא קשור לעבודה. אולם שימו לב, המחוקק היה מודע לכך ולכן קבע בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי כי נטל ההוכחה מועבר למוסד לביטוח לאומי בכל הקשור לקביעה שהתאונה לא קרתה עקב העבודה. כלומר כל תאונה שקרתה לעובד בזמן העבודה ברירת המחדל היא שהיא קרתה עקב העבודה וביטוח לאומי צריך להוכיח שהתאונה קרתה בשל מצבו הרפואי של העובד שלא קשור לעבודה.
בפסיקה נקבע כי על העובד מוטל להוכיח שאכן קרתה תאונה וברגע שהוא מוכיח שקרתה תאונה, סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי חל. דוגמה לכך ניתן לראות בפסיקה של דב"ע (ארצי) נג/0-153 פארג' עוד ג'אבר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כו 50 (1994) (להלן: "עניין ג'אבר") שבה נפסק כי הנפילה לא תיחשב תאונת עבודה משום שג'אבר לא הצליח להוכיח שאכן קרתה נפילה בפועל.
ככל שהמוסד לביטוח לאומי יכפור בחזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק הוא יעלה טענה כי הנפילה אינה עקב העבודה אלא מסיבה אחרת שאינה קשורה לעבודה, לרבות סיבה רפואית של העובד. המוסד לביטוח לאומי יידרש להוכיח טענתו לפי מאזן ההסתברויות, כלומר 51% שהפגיעה קרתה מנסיבות שאינן קשורות לעבודה.
אני רוצה להדגיש כי במקרים בהם הסיבה לנפילה אינה ברורה, יישקל מינוי מומחה רפואי. המומחה הרפואי יבחן את הסבירות לכך שהנפילה היתה מטעמים רפואיים לעומת האפשרות שפעלו גורמים הקשורים בעבודה.
להלן פסקי דין מרכזים נוספים שדנו בנפילות בזמן העבודה:
בעניין עומר [עב"ל (ארצי) 435/05, דניאל עומר נ' המוסד לביטוח לאומי (9.7.2006)] נדון מקרה של עובד שנפל, נחבל מאחורי ראשו ואיבד הכרתו. לטענת העובד נפילתו היתה תוצאה "מויברציות שגרם הפטיש החשמלי לאלקטרודה שהוא החזיק באותה עת בידו". גרסה עובדתית זו של העובד נדחתה. כן נקבע כי ממסמכים שונים "עולה, כי הוא התעלף, לא בעת שעסק בפועל בהחדרת האלקטרודה לקרקע". מכאן, שהוכח פוזיטיבית כי הנפילה לא היתה קשורה לעבודה.
בעניין עלוש [עב"ל (ארצי) 124/09, משה עלוש נ' המוסד לביטוח לאומי (8.4.2010)] נקבע כי העובד "דיבר עם נהג עמית כשהוא נמצא במצב של עמידה. לפתע נפל ונחבל בראשו". בתחילה קבע בית הדין האזורי כי יש לדחות את התביעה משלא הוכחה תאונה בעבודה, ובכלל זה נדחתה גרסתו כי מעד ונפל על קצה המדרכה. העובד ערער וערעורו נדחה ונקבע כי "בנסיבות המקרה שלפנינו מדובר בנזק פנימי של דימום מוחי שעל פני הדברים, לא ברור הקשר הסיבתי כמובן מאליו בינו ובין האירוע החיצוני, אלא צריך היה להסתמך על חוות דעת המומחים לעניין זה, בדומה לתביעה רגילה להכרה באירוע מוחי כתאונה בעבודה. בנסיבות אלה, סעיף 83 רישא אינו חל בענייננו, ...." גם במקרה זה היתה קביעה פוזיטיבית שלא היה גורם הקשור בעבודה שהביא לנפילה וקביעה זו חוזקה בחוות דעת המומחים.
בעניין עבוד [עב"ל (ארצי) 43304-12-10, המוסד לביטוח לאומי נ' עבוד אבראהים (26.9.2011)] נדון מקרה של עובד ש"התעלף בפתאומיות תוך כדי עבודתו בעת שהרים שני דליי טיט, נפל ונחבל בראשו. בהליך בבית הדין האזורי לא נקבע כי הרמת הדליים היתה בגדר אירוע חריג בעבודתו של המשיב. על כן, עלינו לבחון מהו הגורם לסחרחורת ולהתעלפותו של המשיב, ומידת הקשר שלה לעבודתו, ...". שוב, גם במקרה זה יש קביעה פוזיטיבית שאין גורם חיצוני נראה לעין וכי הנפילה היתה פרי התעלפות. שנשללה פעולתו של גורם חיצוני נראה לעין.
בעניין עזיז [עב"ל (ארצי) 30186-12-12 , יאיר עזיז נ' המוסד לביטוח לאומי (11.11.2014)], נדון מקרה שבו נהג אוטובוס חש חולשה כללית וטשטוש לאחר שסרק את האוטובוס, התיישב לשתי דקות למנוחה ואחר כך קם וירד במדרגות האוטובוס. בזמן הירידה במדרגות חש הנהג 'בלק אאוט' ונפל. המומחה שמינה בית הדין קבע כי "מדובר במצב של התעלפות על רקע נטיה רפואית, שהתגברה על ידי חום. ולכן התאונה אינה תוצאה מאירוע חריג בעבודה ולא נחשבת כתאונת עבודה".
לסיכום כי עת מוגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בפגיעה כתוצאה של "תאונה בעבודה" על המבוטח להוכיח ככלל שני מרכיבים: האחד, כי ארעה לו "תאונה", קרי ארע לו אירוע פתאומי, חד פעמי, שניתן לאתרו בזמן ובמקום, ואשר הביא (סיבתיות ראשונה) לחבלה; השני, שאותה תאונה היא "תוך כדי" ו"עקב" (סיבתיות שניה) העבודה או העיסוק, כאשר בעיקרו של דבר היסוד השני הוא העיקר. כאשר עסקינן בפגיעה שארעה לעובד כתוצאה מגורם חיצוני נראה לעין (סיבתיות ראשונה) והפגיעה ארעה "תוך כדי" העבודה, הרי שקמה החזקה להיות הפגיעה "עקב" העבודה (סיבתיות שניה) והנטל לסתור חזקה זו מוטל על המוסד לביטוח לאומי. הנטל לסתור יכול ויורם בשים לב למאזן ההסתברות אם יותר סביר שהתאונה אינה עקב התממשות גורם סיכון בעבודה, אלא של גורם אחר, למשל רפואי. למסקנה זו ניתן להגיע, בין היתר, שעה שגרסתו הפוזיטיבית של העובד לגבי דרך קרות התאונה נדחית "ובאין כל גרסה חלופית תחתיה" ראו: עניין ג'אבר.