האם יש למעסיק זכות לדרוש מהעובדים להחזיר את הרכב לחברה בזמן חופשה ללא תשלום?
ובמידה שהעובדים מסרבים להחזירו, האם למעסיק יש לגיטימציה לקחת את הרכב הצמוד מהעובדים בהליך כפוי?
מחד, ברור לנו כי רכב צמוד הינו בראש ובראשונה רכוש החברה, וכשם שאין המעסיק חייב בתשלום שכר לעובדים בזמן חופשת ללא תשלום, אין הוא חייב לספק לעובדים תנאים נלווים כדוגמת הרכב הצמוד.
מאידך גיסא, ידוע לנו כי במהלך תקופת חופשה ללא תשלום נשמרים יחסי העבודה בין העובדים ובין המעסיק, ועל כן יהיה זה סביר לטעון כי יש לכבד את רצונם של העובדים שרכבם הצמוד ישמר להם ועל אחת כמה וכמה לא יילקח מהם בהליך כפוי, לפני שניתנה להם הזדמנות לרוקן את הרכב הצמוד מרכושם הפרטי.
סוגיה זו הגיעה לפתחו של בית המשפט האזורי לעבודה בעב (ת"א) 2655/01 דליה גורביץ נ' דקסון בע"מ (( 21.10.2004.
במרכז הסוגיה, עובדת שעבדה כתועמלנית רפואית, משרה שדרשה עבודת שטח, קיבלה רכב צמוד ממעסיקה. הרכב נשאר אצל בעובדת גם בעת שיצאה לחופשת לידה. במהלך שהייתה של העובדת בחופשת הלידה, נקלעה החברה למצוקת רכבים ומחסור ברכבים לתועמלנים חדשים שנתקבלו לעבודה בחברה, ולפיכך ולא היה בידי החברה לספק רכב לעובדת חדשה, שמתוקף תפקידה כתועמלנית רפואית, הייתה חייבת ברכב צמוד. לאור זאת, פנתה החברה לעובדת ששהתה בחופשת לידה בבקשה להחזיר את רכב החברה לתקופה מוגבלת. העובדת סירבה וטענה כי קיים נוהג בחברה על פיו רכבה הצמוד של עובדת שיצאה לחופשת לידה נשאר בחזקתה עד לחזרתה לעבודה.
לאחר שהחברה פנתה לעובדת מספר פעמים, לרבות בכתב, בבקשה לתאם החזרה של הרכב לחברה וזו סירבה, פעלה החברה להשבת הרכב ללא הסכמת העובדת, באמצעות שירותיו של משרד חקירות שאיתר ולקח את הרכב.
העובדת תבעה את החברה על הוצאות ניידות שהיו לה בעקבות לקיחת הרכב ממנה, ואילו החברה תבעה אותה בתביעה נגדית ודרשה מהעובדת לשלם את עלות ההליך להשבת הרכב, שבצעה החברה באמצעות משרד חקירות.
כיצד הכריע בית המשפט בסוגיה זו?
בית המשפט בחן מספר היבטים על מנת להכריע בסוגיה:
1. האם קיים בחברה נוהג המחייב להשארת רכב חברה בתקופת חופשת לידה?
נטל ההוכחה במקרה זה מוטל על מי שטוען לנוהג. העובדת לא הצליחה להוכיח שקיים נוהג מחייב שכזה, ואילו החברה הביאה מספר מקרים שבהם עובדות אחרות נדרשו להחזיר את הרכב בזמן חופשת הלידה. דהיינו לא קיימים נוהלי חברה כתובים, בהם נאמר כי רכב חברה מושאר בידי עובדת היוצאת לחופשת לידה.
2. האם ניתנה לעובדת התראה והזדמנות להחזיר את הרכב בהסכמה?
מובן כי במקרה זה פעלה החברה כשורה ונתנה לעובדת מספר הזדמנויות להיערך להחזרת הרכב לחברה וזו סירבה.
3. האם הצדדים פעלו בתום לב?
במקרה זה סבר בית המשפט כי המעסיק פעל בתום לב, ודרש מהעובדת להחזיר את הרכב מתוך צורך ממשי ולא מתוך כוונה להרע עם העובדת או להביא להתפטרותה.
לגבי העובדת סבר בית המשפט כי לא פעלה בתום לב, וגם אם האמינה באמת ובתמים כי קיים נוהג המחייב את החברה להשאיר לה את הרכב, זה לא מקנה לה זכות לעכב תחת ידה את רכוש המעסיק.
לאור כל אלה, דחה בית ההדין את התביעה של העובדת וקיבל את התביעה של המעסיק. העובדת חויבה לשלם לחברה החזר הוצאות בסך כולל של 9,255 ₪.
מפס"ד הנ"ל עולה כי אכן המעסיק רשאי לדרוש מהעובדים להחזיר את רכבה לחברה בזמן חופשה ללא תשלום, זאת אלא אם הוסכם אחרת בחוזה עבודה או בנוהג בחברה. יש לשים לב כי על המעסיק לעשות זאת בתום לב ולתת לעובדים התראה סבירה וזמן להיערך לפתרון חלופי ולהשבת החפצים האישיים המצויים ברכב.
ראוי לציין, כי בכל מקרה בו המעסיק מעמיד את הרכב הצמוד לרשות העובדים בתקופת החל"ת, על המעסיק לזקוף לעובדים שווי שימוש ברכב הצמוד בגין כל התקופה שבה היו בחל"ת.